דעה: המעלה התחתון של כדור הארץ מתמלא מדי וזה בעיה עבור כולנו

משנים שמעתי על אלפי לוויינים שמסתובבים סביב הארץ, כמו עננים בלתי פוסקים של יתושים שמתקיפים את המטיילים בחופשות הטרופיות שלהם או בפארקים במהלך הקיץ. אך הארץ אינה בחופשה – היא מתמודדת עם זה כל יום. והמצב מורכב יותר מאשר חשבתי.

שבוע שעבר, האומות המאוחדות דרשו מהחברות והממשלות לשתף פעולה ולשיתף יחד לניהול הלוויינים. יש למעלה מ-14,000 לוויינים – למעלה מ-6,700 שייכים ל-Starlink של אילון מאסק – ויותר מ-120 מיליון חתיכות של פסולת חלל במסלול, והמספר רק מצופה להגדיל. גם שבוע שעבר, מספר חברות חלל אירופאיות – Airbus, Thales, ו-Leonardo – הכריזו על שותפות חדשה למתחרות נגד Starlink עם עוד לוויינים ושירותים דומים.

בעוד החדשנות הטכנולוגית מרגשת והופכת להיות יותר ויותר חיונית – לוויינים מסייעים לנו לתקשר ברחבי העולם, להתמצא באמצעות ה-GPS שלנו, לחזות את מזג האוויר, ולבדר אותנו בחיבור לאינטרנט במקומות מרוחקים ותכניות טלוויזיה – מסילת המעבר הנמוכה (LEO) מתמלאה יותר מדי.

ויש למצב זה חסרון חמור, יש סיכון מוגבר של התנגשות והתוצאות מדאיגות באופן רציני.

המצב הנוכחי

אנחנו כנראה תלויים בלוויינים יותר מאשר אנחנו מבינים. כאדם שמתבססת על Google Maps כדי להסתובב בכל עיר, או על Waze כדי לנהוג לבד לכל מקום, אני כעת מסכימה עם הטענה הזו.

ההשפעה של הלוויינים על החברה המודרנית היא אדירה וממשלות וחברות מתבססות עליהם יותר ויותר. איטליה הודיעה לאחרונה על שותפות עם Starlink כדי לספק שירותי אינטרנט במיקומים מרוחקים, ו-Apple מתכננת להביא חיבור לוויין לשעון ה-Apple Watch שלה בשנה הבאה כדי לאפשר למשתמשים לשלוח הודעות ללא חיבור לאינטרנט או לרשת הסלולרית. כל שבוע מתפרסמות חדשות על שיגורי לוויינים חדשים, שירותים או פיתוחים במחקרים עם הטכנולוגיה הזו.

לוויינים יכולים להתנגש

קשה לראות לוויינים מהקרקע, במיוחד מערים גדולות שבהן מזהמת אור כבדה, אך הם נמצאים שם. אני זוכרת שראיתי עשרות לוויינים בלילה אחד בצפון צ'ילה, בוואדי אלקי – מקום מוביל בעולם למשאיפת כוכבים – אך אין צורך לטייל ליעדים עם שמיים צלולים כדי להבין את התופעה הזו, ובעצם יותר טוב לראות אותה באינטרנט, כאשר ניתן להשיג מבט והבנה טובים יותר של הבעיה.

לאחרונה גיליתי את מפת הלוויינים האינטראקטיבית של LeoLabs שמציגה את האובייקטים במסלולם בזמן אמת וזה מפחיד הרבה יותר מהחוויה המהנה שלי בחוץ. בעזרת מידע מעודכן, LeoLab – חברה המתמחה במעקב אחר אובייקטים במסלול – מאפשרת למבקרים להגדיל ולהקטין את המפה, לסנן ולמיין אובייקטים למטרות חינוכיות ומחקריות.

לאחר שראינו את המפה הזו, השאלה הגדולה יכולה לקפוץ לנו לראש בקלות: איך כל האובייקטים האלה נשארים במסלול האורביטלי שלהם ללא התנגשויות? תודה לתנעה ולכבידה – וכנראה גם למזל, כאן ועכשיו. הלוויינים ממוקמים באופן מדויק, במהירות מדויקת, כדי שישארו במסלולים האורביטליים שלהם ומנוטרים ומנוערים על ידי מספר ארגונים, אך גם הארגונים האלה מודאגים.

הפחד מוצדק. מומחים רשמו תאונות ומצבים מסוכנים בשנים האחרונות, והיו הרבה אתגרים בדרך. זבל חללי – שנוצר על ידי פעילויות אנושיות וטבעיות – ולוויינים "מתים" – רבים מפסיקים לפעול תוך מספר שנים – קשה לחזות ולשלוט בהם.

העיתונאית המדעית מרינה קורן כתבה כתבה מוצלחת שנפרסמה באטלנטיק ביוני, שבה היא מסבירה ששני לוויינים חשובים – אחד מרוסיה והשני מארה"ב – כמעט התנגשו השנה. היא ראיינה מדענים ומספר מומחים הודו שהם התבהלו מאוד. הם הסכימו שהתוצאות של תאונה כזאת יכולות להיות "אסונות", והסיכון הוא מיידי.

אם תתרחשנה עוד התנגשויות של לווינים, יכול לקרות הכול. מאובדן של הסמארטפונים התקניים שלנו, דרך אי אפשרות לשלם בכרטיס אשראי, ועד לביטול מאותיות טיסות – זוכרים את תקלת הענן של מיקרוסופט השנה שיצרה כאוס בשדות התעופה ברחבי העולם? נו, משהו כמו זה. בתרחיש הגרוע ביותר, יכולנו להפוך לעדים לתופעת קסלר, תופעה תיאורטית בה לווינים ופסולת מתנגשים באופן מתמיד עד שמסילת האורביט של כדור הארץ הופכת ללא שלמה לשימוש של טכנולוגיית לווינים.

אי אפשר פשוט לתקן את זה?

נו, זה לא כל כך פשוט. עיצוב מערכת שכל המדינות והחברות יכולות להסכים עליה ולהתמצא בה הוא אתגר משמעותי. מדינות שונות יש להן החוקים והתקנות שלהן בנוגע לחלל, ומידע אודות מיקומי הלווינים לא תמיד משותף בצורה פתוחה.

לפי נתונים חדשים שנלקחו מ- WorldAtlas, לארצות הברית יש שיא של 247 לוויינים צבאיים במעגל האורביטלי, ואחריהן מגיעה סין עם 157, ורוסיה עם 110. במכשירים אלו יש טכנולוגיה חזקה כמו חיישנים ומצלמות ברזולוציה גבוהה שמסייעות בתקשורת, מיקומים מדויקים, ומידע על מעקב. האם אתן רואות את שלושת המדינות האלו משתפות פעולה ומפרסמות נתונים אמתיים על לווייניהן הצבאיים? גם אני לא!

חברות עשויות גם להתלבט אם לחשוף פרטים על כלי החלל שלהן, שכן הן עשויות לראות בכך נתונים של עסקים או ביטחוניים רגישים. הסכמה על סט אוניברסלי של תקנות משמעותה להביא את כל השחקנים לאותו שולחן – רעיון אוטופי למדי בהתחשב בסביבה הפוליטית המורכבת של היום.

סימנים לתקווה

אך יש תקווה. מספר ארגונים עובדים על פתרונות לתנועה המרובה במסלול האל-LEO ומחפשים דרכים להפחית את מספר פסולת החלל. רשת המכ"מים של LeoLab מסייעת במעקב אחר לוויינים בזמן אמת, ומתריעה לארגונים, והם עובדים בשיתוף פעולה עם ממשלת ארה"ב על שיפור ופיתוח המערכת שלהם.

האיחוד האירופי יצר תוכנית לניהול תנועת החלל על מנת להפחית את פסולת החלל באמצעות הסכמים בינלאומיים, פעולות מחקר, כללים קיימים ואמצעים לשיפור בטיחות התנועה בחלל. סוכנות החלל האירופית (ESA) התחייבה לגישה של 'אפס פסולת' עד לשנת 2030, שתחייב חברות וממשלות להתעסק בפסולת שהן מייצרות.

"אנחנו מכוונות לחוקים שמשווים לכל הפארק הלאומי בעולם – מה שאתה מביא, אתה חייב לקחת איתך כשאתה עוזב", מציין אתר האינטרנט של ה-ESA.

חברות אחרות כמו הסטארט-אפ השוויצרי ClearSpace והיפנית Astroscale מפתחות משימות "ניקיון בחלל" להסרת זבל ולוויינים מתים. אך מסתבר שהשיטות האלו יקרות, דורשות דלק וטיולים נוספים לחלל. שירותי ניקיון כעסק בחלל עדיין בשלבים ראשונים מאוד.

כדי להשיג איזון ומערכת בר קיימא לתנועה האורביטלית מסביב לכדור הארץ שלנו, נדרשת שילוב של אסטרטגיות, בריתות בינלאומיות, ואולי גם מעט מזל. היוזמות הנוכחיות מחזיקות בפוטנציאל רב, ואף שאנחנו עדיין רחוקים מלהשיג את זה, נראה שבאמצעות התמדה, מאמץ, מודעות ונחישות, הפתרון נמצא בהישג יד.